​הסבר כללי- טקס הקבורה בחול הנו תהליך חניכה אישי של מוות ולידה מחדש תודעתיים.

מהות הקבורה בחול- התמסרות וחיבור לטבע באופן מלא, השלת הישן והתחדשות.

מיקום - הטקס יתקיים בטבע, במרחב פתוח, בחוף הים,על החול. (הישיבה והקבורה יהיו בחול)

מהלך הטקס- קבורה אישית, תהליך הקבורה יתקיים בזוגות.  המשתתפ/ת הראשון נקבר ומכוסה על ידי בן/בת הזוג (ללא התערבות השותף בתהליך היציאה מהחול) ובסיום התהליך מחליפים. הטקס עצמו יתחיל משעת הזריחה. תהליך הקבורה מתקיים בשתיקה.

תוכנית המפגש- כ 4 שעות (בין 5:30-9:30 בבוקר, משתנה עם העונות ושעון חורף/קיץ)

התכנסות והליכה למקום הטקס - 20 דק'
מעגל פתיחה והיכרות- 30 דק'
הסבר על הקבורה והכנה לטקס- 30 דק'
טקס הקבורה בזוגות- 90 דק'
שיתוף בזוגות- 20 דק'
מעגל סיום- 20 דק'
ארוחה קלה משותפת- 30 דק'

***
השתתפות בטקס-  כל איש/ה יכול/ה להשתתף בטקס. (במצב בריאותי תקין ובאחריות המשתתף/ת)
הרשמה- ניתן להירשם בזוג וניתן להירשם כיחיד ולקבל בן/בת זו במהלך הטקס עצמו. אין הכרח להכיר את השותף עבור התהליך עצמו. השותף לטקס הוא צופה ועד /ה ,ולא משתתף פעיל בתהליך. הוא למעשה רק קובר את בן/בת הזוג שלו. ומלווה אותו בתהליך השיתוף אחר כך.
עלות- 200 ₪ בהרשמה ותשלום מראש, בהמשך העמוד למטה
אוכל- שולחן שפע ממעשה ידינו. אוכל טבעוני. בכלים רב פעמים שלכם/ן.
שתייה- בכוס אישית רב פעמית או בקבוקים אישיים.
לבוש- ניתן להיקבר בחול בלבוש קל, בד לונגי או בעירום- לפי בחירתכם/ן.
ציוד נוסף- מגבת או לונגי לרחצה. ניתן להביא מחברת אישית לכתיבה או ציור בסיום התהליך.
ניתן להביא כיסא פלסטיק או כרית לישיבה במהלך מעגלי השיתוף לפני ואחרי הטקס עצמו.
מיקום מדוייק ימסר לנרשמים/ות 

***
 
קטע מתוך הספר "מקדש הלב- היזכרות" - על תהליך הקבורה בחול (עמודים 170-173)
"הרגשתי ריחוף. חשתי חיות. הרגשתי קרובה למשהו שלא ידעתי מהו ואיך לקרוא לו, אבל חשתי אותו. הבטתי בכוכבים, בחלל ביניהם, ואז חשבתי - אם אני יודעת את הרעב והצמא, את החום והקור, את החולשה ואת החוזק של גופי - אם אני כבר יודעת את כל אלו, האם אני יכולה באמת להפוך לכוכב? לגרגר חול? לאבן? האם אני יכולה להיפרד מגופי? להפוך אותו למשהו אחר? האם גופי יכול להשתנות כמוהם? אולי בזמן אחר? מה נדרש ממני כדי להיות כוכב? להיות חול? להיות אבן? הרגשתי שהאימא איתי, וגם הזקנה. ידעתי שאני מתקרבת לים , מתקרבת להבנה, מתקרבת... אז מה חסר שם? נשכבתי עירומה על החול, בקשתי מהאמא לקחת אותי אליה, לתוכה, לאן שנדרש כדי להיות הכול. ואז אמרתי "אני מוכנה להרפות, להתמסר, להשתחרר, להיות כוכב, חול או אבן. אני מוכנה." באותו רגע חשתי משב רוח עז, ואת החול סביבי מתחיל לנוע. עצמתי את עיניי. הרוח גברה, החול התרומם. בהתחלה נאחזתי בו והצמדתי את גופי אל האדמה החולית, אבל אז שמעתי את קולה של האמא, "בואי בתי, אל פחד, התמסרי, אמרת שאת מוכנה להיות כוכב, חול, סלע - כולם זהים, כולם עשויים מאותו החומר, הם רק נראים לך אחרת. גם את עשויה מאותו חומר, ונראית לך אחרת. הרפי ושחררי. בואי אליי, ראי אותי בכול, ראי אותך בכולי, ברוכה תהיי." נשמתי עמוק וחייכתי, שחררתי את אחיזתי מהחול והרפיתי. החול המשיך להתעופף, הרגשתי את גרגירי החול עפים על גופי, מצליפים בו, עוצמת הרוח גברה, חשתי כבתוך מערבולת ספיראלית. הרוח הלכה וגברה, החול כיסה את כולי. פניי היו מלאות חול, וגם שערות ראשי עפו על פניי. גופי היה שרוע ולא זזתי, ידיי מושטות כלפי מעלה. החול החל להציק לי ונדמה היה לי שהרוח גוברת. שמתי לב שאני עסוקה בשאלה - מה קורה ומתי זה יגמר? חשתי את גופי כואב מהצלפות החול, הרגשתי שכעס מתעורר בי. מה זה? מה רוצים ממני עכשיו? התגברתי על החום והקור, על הרעב והצמא, על העייפות והחולשה, מה עכשיו? האם כך אהפוך לגרגר חול, לכוכב, לסלע? על ידי הצלפות חול על גופי? האם זו הדרך לשם? מה את מראה לי אמא? שאלתי ללא קול. "את הדרך הביתה" שמעתי בתוכי בצלילות. מיד עלתה בי תמונת הכפר. ראיתי את אימי מחבקת אותי והרפיתי בדמיוני לתוך גופה, התחלתי לבכות. נזכרתי בחול בו שיחקתי כילדה. נזכרתי ששם לא ידעתי דבר. ששם לא חשבתי על דבר. לא הבנתי דבר. וכל כולי הייתי בתוך החול, בתוך המשחקים. איך זה ייתכן שאז ידעתי להיות נוכחת במלואי ללא מחשבות? ועכשיו אני עסוקה במחשבות? אם ידעתי אז להיות נוכחת במשחק במלואי, אז גם עכשיו אני יכולה להיות רק נוכחת. הרוח טלטלה אותי, החול כיסה את כולי, חשתי שאני נקברת בתוך ערימות החול שמעליי. הרגשתי מכוסה ועטופה, האם זה לא מה שעשיתי במאמץ בשעות החום בהתחלה כאן? הנה במקום לחפור במאמץ, אני מכוסה כעת בחול שכיסה אותי מעצמו, מבלי שעשיתי דבר. רק הרפיתי ושכבתי. והאם התוצאה לא זהה? ומדוע אז שמחתי ונהניתי ועכשיו אני כואבת? והרי זה אותו דבר בדיוק... החול, הגוף, שניהם באותו מצב, רק מחשבותיי שונות. רק תודעתי אחרת. רק תשוקותיי אחרות. לפתע יכולתי לראות זאת בברור. ואז, משהו בי השתחרר. החלטתי להזמין עוד חול שיכסה אותי, ליהנות מהחול. המאבק והכאב נעלמו ונתתי לחול לעטוף אותי בשכבות ולהיקבר תחתיו. פניי כוסו גם כן, ולרגע התקשיתי לנשום, אך מיד הבנתי, שעליי להרפות את נשימתי כמו את גופי. אם אצטרך להמשיך לנשום - גופי ימצא את הדרך, ללא מאבק, מתוך הרפיה והתמסרות. ואם לא יהיה לי צורך לנשום, אז גם זה יסתדר כמו במים. האמא יודעת את דרכה אליי. החול המשיך לכסות אותי. פניי כוסו לגמרי. חשתי את החול נערם עליי וחשיכה מלאה עוטפת אותי מכל עבר. ואז חשתי כסלע - סלע ששוכב בתוך החול, מונח, עטוף, מוגן, מתרכך, כמו האבנים שהרמתי, כמו הסלעים שראיתי. אז הבנתי איך סלע מרגיש כשהוא עטוף בחול. הוא מרגיש סלע אבל נראה כמו חול. מי יודע? מי מבחין? עד שלא יחפרו, עד שלא יוציאו אותו מתוך החול הוא יראה כמו חול, למרות שהוא מרגיש סלע?! אם כך, הוא והחול אחד? אם כך, אין באמת חול או סלע? ואז, הסלע שהייתי התפורר, הפך לחול והתמזג בו לגמרי. והייתי פשוט ערימה של חול, שפעם היה בתוכה סלע ואיננו עוד. כמה נעים להיות אחד. והכוכב? לפתע הוא נפל אל תוך החול, וכמו הסלע כוסה בחול עד שהפך אחד איתו גם. והרי כל כוכב סופו ליפול מטה, להתפזר, להיעלם בתוך החול... ומי ידע מה הכוכב ומה החול? גופי נעלם, גם הסלע, גם הכוכב. והחול? הרוח שיחקה בו, העיפה אותו, הרימה אותו, והורידה אותו חזרה. גם הוא הפך לחסר צורה וגוף, מתמסר לידי הרוח הגדולה... עד שהפכתי לרוח... שנעה בחלל, והתפזרה לכל עבר... התפזרתי גם אני.... ולא נותר ממני דבר. נעלמתי בחשיכה. נעלמתי ברחם הגדולה. נעלמתי לתוך האמא, לתוך הריק המופלא. קמתי בבוקר, התרוממתי מתוך החול, והתחלתי ללכת עירומה אל הים. לא אספתי עוד אבנים, לא הבטתי באלו שסימנו את הדרך. הדרך הייתה בתוכי. הלכתי והלכתי, והגעתי אל המים. המשכתי פשוט ללכת לתוכם וצללתי. המים עטפו את כולי. עיניי היו עצומות וראיתי. ראיתי את החול, את הסלעים, את הכוכבים, את הרוח, את הרחם הגדולה. ראיתי את החשיכה ואת האור. ואז עליתי אל פני המים. ונתתי לגלים לסחוף אותי חזרה אל החוף. נפלטתי אל החוף כמו צדף בן אלפי שנים שעכשיו יצא אל האור. הייתי מוטלת כך על החול, אינני יודעת כמה זמן. הגלים באו והלכו, עליתי וירדתי איתם, נרטבתי והתייבשתי שוב ושוב בהתאם לתנועת הגלים. רוח באה והלכה, גופי כוסה והתגלה, כמו צדף על החוף, כמו סלע בחול, כמו כוכב בחלל... וכשנגמר היום, והשמש החלה שוקעת ידעתי שזהו. שסיימתי. שאני יכולה לקום. קמתי מהחול, נכנסתי למים לטבילה ויצאתי נקייה."