קטעים העוסקים באור, מתוך הספר החדש "קלאופטרה- המומיה החיה" (שנכתב בימים אלו)
 

"כשאנחנו חוזרים אנחנו שוב במעגל, אוחזים ידיים, פוקחים עיניים ומביטים כולנו למרכז המעגל, לנקודה דמיונית אליה כולנו מחוברים. אנחנו יחד שישה ואני יודעת ומבינה שזו החלוקה לשש של המעגל,מבנה השש, הבסיס של המבנים. כולנו מחוברים דרך הנקודה שבמרכז המעגל. אני מרגישה קו של אור שיוצא ממרכז גופי, מבטני, ונמתח ונמשך עד למרכז המעגל. אני רואה גם את קווי האור של כל השאר, כולם נאספים ומחוברים למרכז המעגל, לנקודה המחברת בינינו. הנקודה זוהרת יותר ויותר,מקבלת את עוצמתה מששת קווי האור שלנו ומזינה אותנו חזרה. לאט -לאט הנקודה 'נמתחת' והופכת לעמוד אור. כעת אנחנו רק מתבוננים בו, מטעינים אותו ונטענים דרכו. גם קו המעגל מתמלא אור ונוצרות טבעות אור נוספות סביבנו, מעלינו ומתחתינו. הטבעות מתרבות, אורן גובר והשדה שלהן מתעצם. הן נעות ומתחברות עד שנוצר כדור מלא של אור שעוטף אותנו מכל הכיוונים. קווי האור היוצאים מאיתנו למרכז המעגל עדיין מוארים ופועמים בתוך הכדור כולו שהופך מואר יותר ויותר. אני מרגישה את גופי מתחיל לרטוט ואת זרימת האנרגיה והאור בתוכי. גלים של אור שוטפים אותי מראשי עד כפות רגליי וחזרה מעלה שוב ושוב. אני מרגישה מעין שטיפה אנרגטית והטענה אנרגטית של אנרגיית האור. כל מה שאני רואה הוא אור בוהק, רוטט ונע,וחשה את גופי רוטט ורועד. אני מבחינה בגופם של האחרים, הם גם רועדים ורוטטים עם האור. הרעידות והרטיטות גוברות ומתעצמות, נראה כעת שהכדור כולו ואנחנו בתוכו נעים ללא הפסקה, בפעימות מהירות, כמו מטולטלים ומנוערים על ידי כוח עצום. ידינו אוחזות זה בזו והרעידות של כולנו יוצרות תנועות גליות העוברות בינינו דרך כפות הידיים שלנו. אני מרגישה את הכול מועצם ומתגבר ומבינה שאנחנו מתקרבים לשיא התהליך. עמוד האור המרכזי מתרחב, ואני רואה את האור זורם בתוכו מלמטה למעלה, כמזרקה, ויוצא ונשפך מעלינו מחוץ לכדור, כמעין מעטפת נוזלית, נשפכת על הכדור, מעטפת אור נוספת, אור בשכבה אחרת, שנוצר עכשיו מהרעד שלנו והרטט,שנכנס לעמוד האור ויוצא הלאה. זה נראה כמו מים מוארים העולים מעלה בעוצמה ונשפכים החוצה כמפל. הגלים האלו קורים כמה פעמים ולאט לאט הקצב מואט,עד שזה נגמר ונעצר. גם עמוד האור מצטמצם וקטן, וחוזר בהדרגה להיות רק נקודה במרכז המעגל. קווי האור שלנו נמוגים וכדור האור מתפוגג. הרעידות והרטיטות בגופנו נחלשות עד שהן נעצרות לגמרי. אנחנו עדיין אוחזים ידיים ומביטים קדימה לנקודה שמרכז המעגל. כולנו חזרנו לגופינו הפיסיים. שקט עוטף אותנו וחוסר תנועה. אנחנו מרפים מאחיזת הידיים ועוצמים עיניים, הנקודה במרכז משתחררת. נותר רק קו המעגל שלנו שכעת נמוג גם הוא. אני מרגישה את כולם מרפים ונשכבים לאחור ועושה כמותם. רגלינו נפגשות במרכז המעגל. ראשינו מופנים כלפי חוץ כפרח הנפתח, פרח החיים, פרח מבנה השש. אנחנו שוכבים כך על גבינו זמן מה,עד שכולם מתרוממים ומתיישבים. אנחנו פוקחים עיניים, מביטים זה בזה, מחייכים. כולנו קדים אחד בפניי השנייה והמפגש מסתיים."
****
זהו קטע שמתאר את תהליך כניסתה לפירמידה
"גופי היה למחצה בפנים ולמחצה בחוץ. הייתי בין האור לחושך. בין הנסתר לגלוי. הרגשתי שהמצב הזה מאפשר את המעבר בין העולמות, בין המימדים, שהוא תזכורת לכך שאפשר להיות גם וגם. שיש מצבים שמכילים את האור והחושך יחד בו זמנית. שאני כמו היקום, כמו העולם, סובבת על צירי ואז מתקיימים בי האור והחושך יחד, ואין סתירה ביניהם, אלא השלמה, זה מכין ומכיל את זה, ואז הם יתחלפו, והמחצית שהייתה בחושך תצא לאור, והמחצית שהייתה באור תיכנס לחושך, ובין המצבים האלו יש את החשיכה המוחלטת או האור המוחלט. וכל עוד אמשיך לנוע על צירי בסיבוב, המחזוריות הזאת תמשיך להתקיים, המעגליות וההשלמה ימשיכו להיות...."