"סיפורו של פרדיננד"
מאת:מונרו ליף. רישומים מאת:רוברט לוסון. הוצאת עם עובד.

 

"היה היה בארץ ספרד, פר קטן בשם פרדיננד" כך מתחיל הסיפור המקסים הזה על פרדיננד.
אך פרדיננד לא היה כמו כל הפרים האחרים, שהיו מקפצים, רצים ומתנגחים...כי "הוא אהב לשבת סתם ככה,בדשאים הלחים, ולשאוף לו בנחת ריחות של פרחים". וזה מה שעשה.הייתה לו פינה משלו תחת עץ השעם,ושם הוא ישב כל היום. כמובן שאמו ,הפרה השמנה,דאגה,וחששה שאולי עצוב לו כי הוא בודד. וניסתה לשכנע אותו לשחק כמו כולם. אך פרדיננד היה עונה לה: שזה מה שהוא אוהב לעשות...ואמו,שהייתה אם מבינה("אף על פי שהייתה פרה שמנה") "הרשתה לו לשבת כפי שבחר,לשבת ,סתם ככה, ולהיות מאושר".

עד כאן הכול נפלא. הוא יודע מה עושה לו טוב,ואמו מפרגנת... אבל כל ילדות נגמרת. וכשפרדיננד גדל,והפך לפר ענק וחזק, הדברים השתנו. החברים שלו עדיין נלחמו כל היום, כדי להראות כמה הם גיבורים,שיבחרו אותם "להישלח מדרידה,להלחם בקורידה".(מלחמת הפרים).
אך לא פרדיננד,שעדין אהב לשבת תחת עץ השעם ולהריח פרחים..יום אחד באו ברנשים לבחור בפר המפחיד מכולם שילחם במדריד. שאר הפרים ניסו להרשים,ופרדיננד בחר לשבת תחת העץ  שלו. אך שם, במקרה,חיכתה לו דבורה. "ובכן,לו הייתם דבורת בר,ולפתע התיישב עליכם פר, מה הייתם עושים? ודאי עוקצים". וכך היה. וזה כאב נורא. ופרדיננד השתולל כמטורף...הברנשים התלהבו ,ובפרדיננד בחרו! ולקחו אותו לקורידה. הכול הוכן לכבוד האירוע: דגלים,תזמורות,"וכל הגברות ההדורות, קלעו זרי פרחים בשערות...". ומה אתם חושבים קרה?

"הם נכנסו לזירה בתהלוכה מפארה" הבנדרילרים לדקור את הפר, הפיק דורים,לעשות אותו דבר, והמטדור גם כן לדקור ולדקור.. ואז הגיע פרדיננד. כולם רעדו מפניו, וציפו שילחם על חייו. אך לא פרדיננד,שהריח את הפרחים בראשי הגבירות היפות,"הוא פשוט ישב, ובשקט שאף מלוא ראותיו". לשווא ניסו ועשו,כולם כעסו והתאכזבו, אך לבסוף החזירו אותו לביתו. ועד היום הוא יושב לו ,"סתם ככה,בשקט,בצל עץ השעם, ומריח את הפרחים,פעם אחר פעם. הוא מאושר מאד"

אולי פרדיננד הפר, כמו בודהה, הבין שלשבת בשקט תחת העץ, זו דרך טובה להגיע להארה...אין לי ספק שאם נאמץ זאת בחיינו דברים טובים יקרו לנו. ואני כן ממליצה בחום לעשות זאת כמה שיותר,או לפחות מדי פעם. אבל אם נהיה קצת יותר מחוברים למציאות יימנו,אז סביר להניח שאם כבר נעשה מדיטציות הן יהיו על הכרית בסלון או החדר שלנו, וגם זה אין ספק התחלה נהדרת.

אבל מעבר לישיבה השקטה בטבע, פרדיננד מלמד אותנו עוד משהו חשוב, ואותו ראוי ואפשר לעשות בכל יום ובכל דרך. פרדיננד למד מגיל צעיר לזהות מה עושה לו טוב,מה הוא אוהב לעשות (ובעיקר מה לא לעשות),ובנוסף לכך הגדיל לעשות ואכן עשה זאת, ובניגוד למה שעושים כולם...ומה שנחשב ומקובל ומצופה מפר שכזה..(אין ספק שהתמיכה האימהית עוזרת!) וגם בהמשך חייו הבוגרים נשאר נאמן לעצמו. יד הגורל,בצורת דבורה, זימנה לו סיטואציה לא פשוטה,שאותה ממש לא רצה,ובכל זאת הוא מצא את הדרך להתחבר למה שאהב בכל מצב.
אז מה אפשר לעשות: (כדאי לכתוב...)

• לבחור מספר דברים שאיתם אפשר להתחיל כבר עכשיו ביישום,כלומר לשלבם בחיי כשגרה. להגדיר לעצמי יום,שעה,מקום, כדי באמת להפוך זאת למציאות ולא להישאר ברעיון. את יתרת הדברים אשמור ואחזור אליהם בפעם הבאה שאעשה שוב את תהליך הבירור וההתקרבות לעצמי, ואבחר דברים נוספים לשלב בחיי.

ושנית כדי שאולי גם הם יעשו את התהליך הזה עם עצמם.וכשכולנו נעשה את תהליך הבירור הזה, באופן קבוע ,ולא רק חד פעמי, חיינו וכל סביבתנו ישתנו. רק תדמיינו ,יותר ויתר אנשים וילדים עושים מה שהם אוהבים. כבר אנחנו פחות כועסים,ופשוט יותר שמחים ואוהבים!

המלצה-חיזרו על התהליך אחת לחודש או תקופה אחרת, עשו זאת עם בני זוגכם, ילדכם, (וכמובן נסו להיות הורים מבינים ותומכים כמו אמו של פרדיננד) והעיזו לפרגן לעצמכם ולאחרים על בחירתכם לעשות דברים שונים,לא מקובלים,שאולי לכאורה לא יובילו אותם ואתכם לאן שכולם מצפים, אבל אלו הדברים שהם ואתם באמת אוהבים...
בהצלחה.

הערה- התרגילים המוצעים כאן מחזקים ומתאימים לעבודה עצמית. המעוניינים בליווי מעמיק ומשמעותי יותר,להתפתחות בחיי מודעות והכרה,מוזמנים לתאם פגישה אישית, או להצטרף לפעילויות בקבוצה.