קריאה נשית במגילת אסתר
מ – "ושתי ואסתר "- עד יום האישה הבינלאומי
חג פורים ויום האישה הבינלאומי חלים בסמיכות זה לזה. עובדה זו עוררה בי את המחשבה על החיבור והקשר בין מגילת אסתר והדמויות בה, במיוחד הנשיות, לבין ימנו והתפתחות הפמיניזם ומעמד האישה כיום. שמה של המגילה מעיד כמובן על תוכנה ועל הדמות החשובה בה, אין ספק שאסתר היא גיבורת העם, אך קדמה לה פמיניסטית אחרת שיצרה את הבסיס לפעולותיה של אסתר, ועל הקשר בין יופי להצלחה...
מגילת אסתר אמנם באה להסביר את חג פורים,וזאת נאמר במפורש במגילה (בשונה למשל ממגילת רות) אך זהו רק הרובד הגלוי והקריאה שאנו רגילים לה מתמקדת במאבק בין שני הצדדים: יהודים וגויים. בתחילה היהודים הם המסכנים,והסיפור מתהפך "ונהפוך הוא" עד לסיום הנפלא בו היהודים ניצלים ושולטים בממלכה בראשות אסתר ומרדכי. הקריאה הנוספת ,הנשית, מציעה משוואה אחרת, בה המאבק הוא בין נשים לגברים. זהו הרובד הסמוי. הגברים מזוהים עם הגויים, והנשים עם היהודים. זוהי תוספת ולא ביטול לקריאה המקובלת. חשוב לזכור שמגילת אסתר מתרחשת בחברה פטריאכלית, ממלכת פרס ומדי, בה יש דיכוי נשי קיצוני. וכפי שנאמר:" ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" למעשה אנו נאמר בקריאתנו הנוספת: ונהפוך הוא אשר ישלטו הנשים המה במדכאיהן.
מגילת אסתר נפתחת כבר במערכה הראשונה במאבק בין גבר לאישה. "ה"גבר שמייצג את הגבריות-המלך אחשוורוש, ונציגת הנשים- ושתי המלכה.זוהי ממלכת הגברים, בה נעשה משתה מכובד (הזוכה לתיאור ארוך ועשיר של 8 פסוקים) רק לגברים, לעומת משתה הנשים הצנוע. (המתואר רק בפסוק אחד מצומם ועלוב) ביום השביעי למשתה, מצווה המלך על ושתי שתבוא, אך היא מסרבת לו!!!! שימו לב היטב, העולם הזה שייך לגברים, ומה קורה "כשאת אומרת לא!" או יותר נכון מעזה לומר "לא". לא כתוב לנו למה ושתי מסרבת לבוא. ושתי היא דמות נשית,עצמאית,בעלת דעה משלה. עומדת מול המלך ולא מוכנה להיות חלק מההצגה שהיא אמורה לתת כעוד תכשיט וצעצוע של המלך. אך כשהיא אומרת לא, וגם לא מנמקת זאת, הסרבנות שלה מתעצמת והאירוע הזה כבר לא אירוע פרטי מקומי, אלא אוניברסאלי. אישה מסרבת לגבר! כאן מתחיל הקונפליקט, של רצונות שונים. אז איך ממשיכים הלאה? המגילה לא מפרטת עוד על האישה הסרבנית, אלא מתמקדת בתגובת הגבר לסירוב. אחשוורוש כועס, רותח ונבוך, ומכנס את שריו החשובים לעזור לו להתמודד עם הסירוב הבלתי צפוי הזה. הוא מבקש מהם לנסח חוק (דת=חוק) מיוחד שיעזור לו. כך הדבר הופך לעניין פוליטי ולא אישי. אנו למדים מכך שה"לא" של ושתי הוא איום ממשי ורציני על שלטון הגברים. וכל מלך דיקטאטור יודע שמחאות, גם אם הן קטנות, צריך לדכא ומיד,כדי שלא יהפכו לבעיה אמיתית. והרי אם המלכה לא מציית למלך, אז למה שנשים רגילות יקשיבו לבעליהן? וכך ממלכת פרס שמראש הייתה גברית, הופכת בסיום המערכה הראשונה,לממלכה שעל פי חוק משפטי נותנת אישור לדיכוי נשי! על פי החוק כל הנשים צריכות לציית לבעליהן, ושפת הבית תהיה שפת האב ולא שפת האם. לכאורה זהו שיא הדיכוי וההשפלה לנשים, אך למעשה זהו חוק מגוחך שמוכיח כמה הגברים חלשים וצריכים את עזרת החוק כדי לשלוט בנשותיהם ולנהל את משפחתם. החוק הזה בא להגן על החלש-שהוא הגבר! (כי מה יעשה גבר שאשתו תדבר בשפתה, או לא תציית לו? יפנה למשטרה?....)
ושתי מסולקת מהמגילה, מבחינת הסיפור היא נכשלה ומפנה את הדרך. מבחינתי היא סללה את הדרך ובזכותה מתאפשר לנו ההמשך החשוב- ניצחונה של אסתר.
אסתר אמנם יהודיה, אך כמו כל הנערות באותה תקופה בממלכה היא גדלה בתרבות שמנצלת את הנשים ואת הנערות. לכאורה מסופר לנו על "תחרות מלכת היופי" של פרס, בה המלך בוחר לו את המלכה החדשה, כמו באגדות. אך למעשה בין השורות מתוארת לפנינו השיטה המזעזעת שפקידי המלך מסתובבים בממלכה ואוספים ילדות בתולות להרמון! (ארמון הנשים) לנו הציגו זאת כחלומה של כל ילדה,להיבחר על ידי המלך,ולהיכנס לעולם של שמלות, תמרוקים ונשפים, אך הילדות הללו לא בוחרות בכך,ורובן למעשה לא הופכות למלכות. הן צריכות להיות על פי החוק שנה בשמנים ובבשמים, ואחרי שהן 'מבלות' את הלילה היחיד שהוגדר להן עם המלך, הן כבר לא יכולות לחזור לחיים רגילים, הן מושפלות ודינם נגזר עליהן להישאר בהרמון . (כך שאפילו להיות אימא ,שזו בערך הזכות האחרונה שנשארה להן בשלטון הזה, גם את זה לקחו מהן לטובת הנאותיו של המלך בועל הקטינות!)
זהו הסיפור הכללי של הגויים המנצלים את הנשים. אך סיפורנו הפרטי מתמקד בנערה אסתר, שהיא למזלה יהודיה, ומרדכי "לקחה לו לבת". מרדכי ,נציג היהודים, מגן ושומר על אסתר,הדסה, היתומה היפה, ומתייחס אליה כבת, לא כאישה. כמה קל עבורו היה להתנהג אחרת,כמו הגויים,שהרי זה מה שנהוג סביבו. זהו למעשה הסירוב הראשון של מרדכי. וזה מה שכבר יוצר את ההבדל בין היהודים הדואגים לבין הגויים המנצלים.
אך למרות הגנתו של מרדכי, אסתר, בשל יופייה, נלקחת להרמון כמו כל הנערות בממלכה. אך גורלה אחר. מדוע היא מוצאת חן בעיניי כולם? לא יתכן שרק בשל יופייה,הרי כולן יפות שם. משהו נוסף ושונה יש בה באסתר. אסתר היא צייתנית. לא שואלת, לא מתווכחת,עושה מה שנאמר לה.(לא אומרת את עמה ומוצאה – כשמרדכי מבקש ממנה, לוקחת חפץ למלך כשהסריס אומר לה) אסתר היא היפוכה של ושתי! ולכן היא מוצאת חן בעיניי כולם, במיוחד בעיניי המלך אחשוורוש. הוא שמח למלכה כמוה שלא תעשה לו בושות ובעיות. וכך אסתר נבחרת למלכה!
אך הכפיל של ושתי הוא – דווקא מרדכי! ראשית מרדכי לא ניצל את אסתר, ועכשיו הוא מורד בעריצות השלטון ולא משתחווה בפני המן. סיפור המסגרת של ושתי ומרדכי זהה. ושתי אומרת "לא" למלך, היא מייצגת הנשים וכשהיא נכשלת מעשיה גורר עונש קולקטיבי לנשים. מרדכי אומר "לא" להמן,הוא מייצג היהודים וכשהוא נכשל מעשהו גורר עונש קולקטיבי ליהודים. הזהות היא בין יהודים לנשים, ובין גויים לגברים. ושתי+אחשוורוש= ענישה לנשים. מרדכי+המן=ענישה ליהודים.
אסון מרחף מעל ראשיהם של היהודים, כולם באבל, מרדכי לובש שק, וכשלאסתר נודע הדבר מה היא מצווה לעשות? להביא למרדכי בגדים חדשים! האם זו טיפשות? אסתר חיה לה בבועה, שכל עולמה הוא רק בגדים יפים ותכשיטים,ולכן היא חושבת שגם במקרה הזה זה יהיה הפיתרון. רק כשמרדכי מחזיר לה את הבגדים היא שואלת מה קרה? ולראשונה למעשה מדברת! מרדכי שיודע עם מי יש לו עסק (כי הרי אסתר נבחרה בשל היותה בובה), מבין שצריך להפעיל אותה ולצוות עליה מה לעשות כדי שמשהו יקרה, וכך הוא אומר לה: לבוא למלך, להתחנן בפניו ולבקש ממנו שלא יהרוג את בני עמה.
אך אסתר פוחדת, בממלכה הזו יש חוקים וסדר ברור. היא גם זוכרת היטב מה קרה לושתי ולא רוצה לסיים כך את הקריירה שלה. חוץ מזה היא רגילה רק לציית ולא להביע דעה. (תהיי יפה ותשתקי!) ועכשיו היא נדרשת לעשות מעשה, לקחת אחריות ולהפסיק להיות בובה. אך מרדכי אומר לה "אם החרש תחרישי"...אם הפעם תמשיכי לשתוק –יהיה אסון!
וכאן מגיע המהפך האמיתי! אסתר מבינה שלא רק שאין לה ברירה ומצפים ממנה להציל את עמה, היא מבינה שזו ההזדמנות שלה להיות מישהי ולהשמיע את קולה. קולה היהודי מבחינת הסיפור הרגיל, אך גם ובהחלט את קולה הנשי!
והנה אסתר מצווה על מרדכי ,לכנס את העם ולצום. ברור שהיא רוצה את תמיכת העם בה,כדי להיות שליחתו, אך בנוסף לכך אסתר רוצה זמן לחשוב ולתכנן את מהלכיה. אסתר לא אמורה לחשוב ולתכנן ,לא לפי אחשוורוש, אך גם לא לפי מרדכי, שניהם לא מצפים זאת ממנה. אך אסתר מחליטה שאם היא מסכנת את חייה ולוקחת על עצמה את התפקיד של הצלת היהודים, היא תעשה זאת בדרכה שלה.
להפתעתנו ולמזלנו מרדכי מציית לה, הוא יודע שהוא זה שסיבך את עמו, והוא וכל העם תלויים בה. וכך מתאפשרת התוכנית של אסתר.
אסתר יודעת שהתוכנית של מרדכי ממש לא מוצלחת, אם היא תגלה את מוצאה ותתחנן בפני המלך אחשוורוש יאלץ לבחור בינה לבין המן,ומה הסיכוי שיבחר בה? נשים יפות לא חסר לו,המן יש רק אחד!
אסתר יודעת גם שהיא לא יכולה לחשוף את חוכמתה. כולם התרגלו שהיא בובה צייתנית וכך היא צריכה להישאר. והיא מחפשת את נקודות התורפה של אויביה: אחשוורוש והמן. המלך- כידוע לא עושה דבר לבדו,ותלוי בהמן ובחוקים שלו שמגנים עליו. הוא משחק אותה גבר ועסוק בגבריות שלו, ולכן החולשה שלו היא השליטה בנשים. המן- חכם ואוהב כבוד,וזו חולשתו. לאסתר יש משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית, להפיל את שינהם! ובקרב הזה,בניגוד לתחרות מלכת היופי של בחירת המלכה, אם היא מפסידה,היא מפסידה את חייה וחיי העם היהודי.
אז לאחר שלושת הימים של הצום, יש לאסתר תוכנית והיא ניגשת למלך. "עד חצי המלכות" אחשוורוש מבטיח לתת לה, אך אסתר לא נופלת בפח וממשיכה הלאה-ומזמינה אותו למשתה מצומצם ביחד עם המן. לכאורה ציפינו שתפריד בין האויבים,אך לא כך. היא מאחדת אותם. אז מה התוכנית פה? אם אסתר תצליח במשתה הראשון,כל השאר כבר יקרה מעצמו. וזו התוכנית,אין משהו מעבר לכך. המן- שהוזמן למשתה קיבל את מלוא הכבוד האפשרי,והוא שיכור מכך. אחשוורוש מתחיל לחשוד ולפתח את קנאתו,דווקא בשל העובדה שהמן מוזמן למשתה המצומצם שלו עם אסתר,וזה מספיק לו כדי לחשוש לאבד שליטה. המן משוויץ בפני כולם, אך אחשוורוש לא נרדם: "ובלילה ההוא נדדה שנת המלך"...
ובמקרה- (על פי הקריאה המקובלת יאמרו חכמים שזה המקום של אלוהים להתערב ולסדר את כל העניינים, שהרי במגילה הזו אלוהים לא נוכח,והוא מוסתר,כשמה של אסתר,ועלינו לגלות את נוכחותו,כי אנחנו בגלות ושם אלוהים לא נגלה לעיניי כל) אז ממש במקרה,מרדכי לא משתחווה להמן והמן מכנס את משפחתו ומשוויץ על המשתה של אסתר אך גם שואל אותם מה לעשות עם מרדכי הסרבן,ובעצת אשתו מכין עץ לתלות עליו את מרדכי. וממש ממש במקרה כשאחשוורוש מוטרד ומקריאים לו סיפור ישן לפני השינה, הוא שומע על כך שניסו להרעיל אותו ומרדכי הוא שהציל אותו,ולא תוגמל כראוי.
ועכשיו מתחילה קומדיה של טעויות- המן מציע למלך מה לעשות "באיש החפץ ביקרו" , אך למעשה מפיל את עצמו בפח. אחשוורוש מבין שהמן רוצה לעצמו את הסוס,הבגדים,הכתר ויחד עם זה גם את אשתו-אסתר. וכך אחשוורוש הקנאי אומר להמן לעשות כל זאת למרדכי. אבל מה עם קנאתו של אחשורוש תפגע גם באסתר,כיצד תנתב את הדברים כך שרק המן יפגע? וכך כשהיא נשאלת מה רצונה "עד חצי המלכות" גם במשתה, היא מזמינה אותם למשתה השני. ובמשתה הזה אסתר כבר מצביעה באופן גלוי באשמה על המן. אחשוורוש משתגע, והמן מפוחד! וכשאחשוורוש יוצא לרגע להירגע, המן מנסה לבקש מחילה מאסתר,וכורע על מיטתה, וכמו בכל סרט טוב, דווקא אז המלך נכנס ורואה את מה שהוא רוצה לראות, את ניסיונו של המן "לעשות את זה" עם המלכה, ועוד בביתו שלו...
הסוף ידוע לכל- את המן תלו על העץ, ומרדכי נכס למלא את מקומו לצד אסתר. לצד אסתר-חשוב להדגיש. השלטון עובר מידיים גבריות לניהול משותף בראשותה של אסתר. ומעכשיו אסתר היא זו שמצווה ואחשורוש מציית!
אז האם אסתר מנערה טיפשה הפכה בין לילה לאישה חכמה?, ברור שלא. היא תמיד הייתה חכמה, רק הבינה שכדי לנצח במלחמת החיים שאליה נקלעה,עליה לשתוק בתחילה,להתחפש לאישה לא קיימת, צייתנית וכנועה, כפי שרצו שתהיה.היא ראתה מה קרה לושתי,שהביעה את דעתה בגלוי,והתנהגה הפוך. גזירת ההשמדה הייתה ההזדמנות שלה להסיר את התחפושת שלה ולהתגלות לעולם ומה היא מסוגלת לעשות. זו מלכה אמיתית. שבזכותה ניצלנו כעם, אך גם ניצחנו במאבק בין גברים לנשים,ומממלכה גברית שמדכאת ומנצלת נשים,קיבלנו ממלכה נשית חכמה!
ומסקנה נוספת לסיום- כשאת אומרת "לא",זה מצוין, וחשוב לקידום הפמיניזם, אך לעיתים אין צורך לומר "לא" בקול רם, אלא לעשות את המעשה הנכון ,בזמן הנכון, מול האדם הנכון....
(המאמר נכתב בהשראת ספרה של יוכי ברנדס "שבע אמהות")
